מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יום חמישי הוא היום החמישי מצאת השבת. בחלק ממדינות אירופה ובתקן ISO-8601 הוא נחשב ליום הרביעי בשבוע.

בישראל זהו היום האחרון בשבוע-העבודה, למעט במקומות בהם נהוגה עבודה ביום שישי, כסניפי בנקים, מרכולים, חנויות ומסעדות. עד שנות התשעים היה נהוג בישראל שבוע עבודה בן שישה ימים, שהסתיים ביום שישי, אך מצב זה שונה עם המעבר לשבוע עבודה מקוצר. בחלק מהמדינות המוסלמיות נהוג יום חמישי כיום מנוחה נוסף על יום שישי. בעבר כך היה נהוג ברוב המדינות המוסלמיות, אולם בשנים האחרונות הוחלט בכמה מהן לקבוע את יום שבת כיום מנוחה במקום יום חמישי. זאת כדי לשפר את התיאום בלוחות הזמנים עם אירופה ועם ארצות הברית.

[עריכה] שמו של יום חמישי ברחבי העולם

האל תור

מקובל לקשר את יום חמישי עם כוכב הלכת יופיטר והאל יופיטר. בלטינית נקרא היום "דיאס יוביס" (Dies Iovis; יוביס הוא שם אחר לאל יופיטר) ומכאן שמו בחלק מלשונות אירופה: בצרפתית Jeudi, בספרדית Jueves ובאיטלקית Giovedì. לעומת זאת, בפורטוגזית השם הוא Quinta-feira, שפירושו "יום-החג החמישי", משום שימי השבוע בפורטוגזית נקראים על שם שבעת ימי "השבוע הקדוש" של חג הפסחא.

בלשונות הגרמאניות השם מקושר עם האל תור, אל הרעם במיתולוגיה הנורדית. באנגלית שמו Thursday, בגרמנית Donnerstag (שמקורו בשמו הגרמני של תור), בהולנדית Donderdag, בשבדית ובדנית Torsdag. בכמה משפות אלו (למשל גרמנית והולנדית) פירוש שמו של היום הוא "יום הרעם".

בלשונות המזרח הקרוב משמעות השם היא "יום חמישי". כך בעברית, בערבית (يوم الخميس - יום אלח'מיס), וביוונית (Πέμπτη, "פֶּבְּטִי").

בלשונות סלאביות שונות קיבל יום חמישי את השם "רביעי", על מנת לציין שהוא היום הרביעי בשבוע המתחיל ביום שני. כך ברוסית השם הוא Четверг (צ'טברג), ובצ'כית השם הוא čtvrtek (צְ'טְבְרְטֶק).

בלשונות המזרח יש לשם משמעויות שונות: ביפנית הוא נקרא "מוקויובי" (木曜日), שפירושו "יום האילן", ובסינית "סינג צ'י סי" (星期四), שפירושו "יום רביעי".

[עריכה] יום חמישי ביהדות

שמו של היום מופיע לראשונה בסיפור בריאת העולם בתנ"ך (בראשית פרק א' פסוקים כ'-כ"ג) כיום שבו נבראו החרקים, חיות המים והעופות.

	וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי.
– בראשית, פרק א' פסוקים כ'-כ"ג

ביהדות יום חמישי מוכר כיום שבו נהוג לקרוא בתורה בפרשת השבוע בתפילת שחרית. כמו כן, המשנה מזכירה חובה הלכתית לקיים טקסי נישואין ביום חמישי (כאשר האישה היא אלמנה), אך דין זה אינו נוהג בימינו (מסכת כתובות פרק א, משנה א).

[עריכה] ראו גם

• יום חמישי השחור