הלוח העברי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

2008 בלוחות שנה שונים
הלוח הגרגוריאני	2008 MMVIII
הלוח העברי	ה'תשס"ח - ה'תשס"ט
הלוח הסיני	4704 – 4705 丁亥 – 戊子 4705 היא שנת העכברוש
הלוח האתיופי	2000 – 2001
הלוח הפרסי	1386 – 1387
הלוח המוסלמי	1428 – 1430

הדמות המופיעה בתמונה (מתוך לוח שנה עברי מימי הביניים) מזכירה ליהודים להביא לולב ואתרוג לבית הכנסת בחג הסוכות.

הלוח העברי הוא לוח שנה המבוסס על שילוב של מחזור הירח ומחזור השמש. גרסתו הנוכחית, שמשמשת את כל הקהילות היהודיות היום, פורסמה בשנת ד'קי"ט (4119; שנת 359 לספה"נ) על ידי הלל נשיאה. גרסה זו מבוססת על אלגוריתם שחוזה את מולדי הירח ואת חילופי העונות על-פי חישובים אסטרונומיים מתמטיים, בלי צורך להיעזר בתצפיות ישירות.

הלוח העברי נבדל מהלוח הגרגוריאני, המבוסס על מחזור השמש בלבד. הוא דומה ללוח השנה הסיני, המבוסס אף הוא על שני המחזורים גם יחד, אם כי אין קשר היסטורי בין הלוחות האלה. הערבים השתמשו בלוח דומה ללוח העברי עד ראשית האסלאם במאה ה-7 לספירה. מאז בטל עיבור השנים, וכיום הלוח המוסלמי נקבע על פי מחזור הירח בלבד.

תוכן עניינים

1 עקרונות הלוח העברי
2 הלוח העברי על פי הראייה
3 הלוח העברי הקבוע
- 3.1 גיבוש הלוח העברי הקבוע
4 עקרונות הלוח הקבוע
5 קביעת המולד הממוצע של שנה מסוימת
6 מחלוקת רס"ג ובן מאיר
7 בעיה בלוח העברי והצעה לתיקון
8 הלוח העברי בתקופת המקרא
9 לוחות שנה בתקופת בית שני
10 הלוח העברי הקראי
11 שימוש בלוח העברי
12 ראו גם
13 לקריאה נוספת
14 קישורים חיצוניים
15 הערות שוליים

[עריכה] עקרונות הלוח העברי

[עריכה] היום העברי

יממה בלוח השנה העברי מתחילה עם שקיעת השמש, ומסתיימת עם שקיעת השמש הבאה, או עם צאת הכוכבים שאחריה. בלוח הגרגוריאני, לעומת זאת, יממה אחת נמשכת מחצות הלילה עד חצות הלילה הבא.

הנוהג לציין את ראשית היום לעת ערב מקבל ביטוי במקרא, בספר בראשית. בסיפור בריאת העולם נאמר בסיומו של כל יום: "ויהי ערב ויהי בוקר", ומכאן שהיום החדש מתחיל בערב; כך הבינה זאת הגמרא. בנוסף, העובדה שחגים מסוימים מתחילים בערב על פי ההלכה, הביאה לחיזוק המסורת כי היום בלוח העברי מתחיל עם שקיעת השמש: "... בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא מקרא קודש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם ... בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (ויקרא כ"ג, 26, 32).

הנוהג לציין את תחילת היום בערב היה קיים בבבל העתיקה, ויש חוקרים הטוענים כי זה מקור המנהג. במצרים העתיקה, לעומת זאת, היה נהוג לציין את תחילת היום עם זריחת השמש.

[עריכה] החודש העברי

דוגמה לחודש תשרי בלוח עברי (צילום מסך מתוכנת "קלוח")

החודש העברי מבוסס על מחזור שינוי צורתו של הירח, ממולד הירח, עבור במילואו וכלה במולד הבא. האופן שבו נראה הירח לצופה מכדור הארץ תלוי במיקומו של הירח ביחס לשמש וביחס לכדור הארץ. הזמן שעובר בין מולד ירח אחד למשנהו נקרא החודש הסינודי, ומשכו נובע הן מסיבוב הירח סביב כדור הארץ, והן מסיבוב כדור הארץ סביב השמש. משך החודש הסינודי אינו קבוע, ואורכו הממוצע הוא 29.5305888531 ימים (29 ימים, 12 שעות, 44 דקות, ו-2.9 שניות בקירוב).

חודש סינודי מסוים עשוי להיות ארוך מהממוצע ב-7 שעות ו-12 דקות לכל היותר או קצר מהממוצע ב-6 שעות ורבע לכל היותר (אורכו בין 29.27 ימים ל-29.83 ימים), וזאת משום שמסלוליהם של כדור הארץ סביב השמש ושל הירח סביב כדור הארץ אינם מעגליים, אלא אליפטיים, ועל כן, בהתאם לחוקי קפלר, מהירות התנועה שלהם אינה קבועה. בטווח שנים גדול, האורך הממוצע של החודש הסינודי כשהוא נמדד ביממות ארציות מתקצר בשברירי שניות, היות שאורך יממה על פני כדור הארץ מתארך כתוצאה מפעולת כוחות הגאות והשפל.

כיוון שמספר הימים בחודש חייב להיות שלם, נקבע שהחודש העברי יכיל 29 ימים או 30 ימים. חודש עם 29 ימים נקרא חודש חסר וחודש עם 30 ימים נקרא חודש מלא. אופן הקביעה האם חודש הוא חסר או מלא הוא שונה בלוח העברי על פי הראייה מבלוח העברי הקבוע הנהוג בימינו. בלוח על פי הראייה, אורך החודש היה נקבע בסופו של החודש על פי השאלה האם בלילה של היום השלושים לחודש כבר נראה מולד הירח של החודש הבא. בלוח הקבוע, לעומת זאת, נקבע אורך החודש על פי תבנית שנקבעה מראש, חודשים מסוימים תמיד מלאים ואחרים תמיד חסרים. שני חודשים, חשוון וכסלו, הם בעלי אורך משתנה, בלוח הקבוע, ואורכם נקבע לפי אורך השנה, שנקבע על פי זמן המולד הממוצע של חודש תשרי הקודם וזה שאחריו.

[עריכה] חודשי השנה העבריים

חודשים עבריים

תשרי - חשוון - כסלו - טבת - שבט - אדר א' - אדר (הסמוך לניסן) - ניסן - אייר - סיוון - תמוז - מנחם-אב - אלול

שמות החודשים המשמשים בימינו מקורם בשמות בבליים, שאומצו בזמן גלות בבל. בתקופות מוקדמות יותר ניתנו לחודשים העבריים שמות מספריים, כשניסן הוא החודש הראשון, ואדר הוא החודש השנים עשר.

במקרא, נזכר חודש ניסן כחודש הראשון, כי בו יצאו בני ישראל ממצרים: "הַחדֶשׁ הַזֶה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵי הַשָנָה" (שמות יב, ב). השמות הבבליים, המקובלים גם היום, מופיעים במגילת אסתר ובספרי עזרא ונחמיה בצד מספור החודשים מניסן.

וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ. (מגילת אסתר פרק ב, פס' 16)
בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר יְהוָה, אֶל-זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר. (זכריה פרק א, פס' 7)
בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר. (מגילת אסתר פרק ג, פס' 7)
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים. (מגילת אסתר פרק ח, פס' 9)
דִּבְרֵי נְחֶמְיָה, בֶּן-חֲכַלְיָה: וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. (נחמיה פרק א, פס' 1)
וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם (נחמיה פרק ו , פס' 15)

בתנ"ך מצוינים גם שמות אחרים לחודשים כמו "ירח האיתנים" לתשרי (וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מלכים א פרק ח - ב'), "ירח בול" לחשוון (וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת, לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ, שֶׁבַע שָׁנִים, מלכים א פרק ו - ל"ח) ו"חודש זיו" לאייר (בַּשָּׁנָה, הָרְבִיעִית, יֻסַּד, בֵּית יְהוָה בְּיֶרַח, זִו, מלכים א פרק ו - ל"ז). ככל הנראה, מקורם של שמות אלו בשפה הפניקית, והם מובאים בתנ"ך רק בספר מלכים בגלל השפעה תרבותית פיניקית בעקבות המסחר שלמה המלך עם הפניקים.

ארבעה משמות החודשים של הלוח הגרגוריאני בשפה הטורקית מתאימים לשמות חודשי השנה העבריים (שמות אלה קיימים גם בערבית): פברואר מכונה בטורקית "שובאט" (Şubat), אפריל מכונה בטורקית "ניסאן" (Nisan), יולי מכונה "טמוז" (Temmuz) וספטמבר - "איליל" (Eylül).

[עריכה] השנה העברית

ערך מורחב – שנה מעוברת בלוח העברי

►►

אדר

◄◄

טוען את הטאבים...

^{יום טוב / שבתון}

^{חג שאיננו שבתון}

^{יום זיכרון או צום}

שנה עברית נמשכת לאורך מחזור אחד של חילופי עונות השנה, אולם היא חייבת לכלול מספר שלם של מחזורי ירח. לפיכך, שנה עברית נמשכת 12 חודשים - שנה פשוטה, או 13 חודשים - שנה מעוברת. המקרא מסביר את הסיבה לעיבור השנה בחובה לקיים את חג הפסח באביב. "שָמוֹר אֶת חדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז, א) על פי פרשנות התלמוד, "שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן" (בבלי, מסכת ראש השנה כא, א).

כיום, ידוע, שחילופי העונות נובעים מהקפת כדור הארץ את השמש. הקפה אחת כזאת מכונה באסטרונומיה שנה טרופית. שנה טרופית אחת ארוכה בכ-11 ימים מ-12 מחזורי ירח, ואילו כללה השנה העברית 12 מחזורי ירח בלבד, היה חג הפסח "נודד" לעבר החורף. כדי למנוע זאת, קובעים שנה מעוברת, בת 13 חודשים, בכל פעם שהפער מצטבר לכדי מחזור ירח שלם. יום השתוות היום והלילה באביב (20 או 21 במרץ לפי הלוח הגרגוריאני) אמור לחול בחודש ניסן, אם כי לפעמים הוא חל בחודש אדר ב'.

שנה בת 13 חודשים מכונה "שנה מעוברת" (כמטאפורה לאישה מעוברת, כלומר אישה בהיריון). קביעת השנים המעוברות מכונה "עיבור". העיבור הוא, למעשה, הכפלתו של חודש אדר לאדר א' ואדר ב'. הבחירה בחודש אדר אינה מקרית והיא נובעת משתי סיבות - הראשונה היא העובדה שהעיבור נועד לשמור על מועד חג הפסח באביב, והשנייה היא העובדה שבלוח העברי הקדום חודש אדר היה החודש האחרון בשנה, כפי שעולה ממניין החודשים בתנ"ך, כמו גם מתעודות שונות, למשל מגילות ים המלח.

מסורות וכללים שונים קובעים כיצד יש לנהוג בשנים מעוברות במועדים החלים בחודש אדר. ימי הפורים מצוינים באדר ב', על מנת לסמכם לחג הפסח. גם ציון יום פטירתו של משה (ז' באדר) נקבע לאדר שני. גם חגיגת בר מצווה של מי שנולד בחודש אדר נדחית לאדר ב'. לעומת זאת, אזכרות לנפטרים מוקדמות לחודש אדר א'. אירוע שחל בשנה מעוברת באחד משני חודשי אדר, יצוין בשנה פשוטה בחודש אדר. כיוון שבאדר בשנה לא מעוברת יש 29 ימים בלבד, נקבע הכלל הבא לגבי אירועים שחלו ב-ל' באדר א': חגיגות בר מצווה ואירועים משמחים אחרים נדחים ל-א' בניסן. אזכרות לנפטרים מוקדמות ל-ל' בשבט.

[עריכה] מניין השנים בלוח העברי

מניין השנים בלוח העברי המודרני הוא חישוב מספר השנים שעברו ממועד תאורטי שהוא א' בתשרי של השנה שבה (באמצעה או בסוֹפהּ) החלה בריאת העולם על פי המסורת היהודית (יש מסורות וגרסאות שונות לגבי ראשית המניין). מניין זה מתבסס, בעיקרון, על החיבור המכונה סדר עולם, או "סדר עולם רבה" המתאר את ההיסטוריה של העולם מאדם הראשון ועד הקיסר אדריאנוס, על פי התנ"ך ומסורות שונות. חיבור זה נזכר בתלמוד (בבלי, יבמות פב ע"ב) ומיוחס שם לרבי יוסי בן חלפתא.

בגרסאות מוקדמות של הלוח העברי היה נהוג מניין מיום שהושלמה בריאת העולם על פי המסורת היהודית, ומוקדם יותר נמנו השנים לפי כהונתם של מלכים או לפי אירועים היסטוריים בולטים. אחד המניינים החשובים שהיו נהוגים בעבר הוא מניין השטרות, הנהוג עד היום אצל יוצאי תימן. דרך נוספת למניית השנים הייתה המניין לחורבן הבית.

את השנה נהוג לסמן בגימטריה, למשל ה'תשס"ז: ה' - 5000, ת - 400, ש - 300, ס - 60, ז - 7 = 5767; יש כאלה שמציינים את אותה שנה בצורת ה'ןס"ז: ה' - 5000, ן - 700, ס - 60, ז - 7 = 5767.

[עריכה] מועדים בלוח העברי

למעט השבת, הקבועה על פי ימי השבוע ללא קשר ללוח, שאר המועדים בלוח העברי נקבעים על פי תאריך בלוח העברי (יום בחודש). יוצא דופן הוא חג השבועות אשר נקבע על פי חז"ל בספירה של 50 יום מחג הפסח, ועל כן לפני קביעת הלוח יכול היה, לפחות באופן תאורטי, לחול בין ה' בסיון לז' בסיון. עם המעבר ללוח הקבוע, אשר קבע את אורכי החודשים ניסן ואייר, נקבע גם מועד חג השבועות לו' בסיון בלבד. ימי תענית, נקבעים גם הם בתאריכים קבועים, אולם הם נדחים או מוקדמים אם הם חלים בשבת. מועדים אשר אינם קבועים מן התורה וקשורים לפעילויות האסורות בשבת, נדחים או מוקדמים גם הם.

[עריכה] הלוח העברי על פי הראייה

בניגוד למצב כיום, שבו הלוח מבוסס על חישוב שחוזה את מולד הירח, אך אינו תואם אותו במדויק, בימי בית ראשון ובית שני נקבעו ראשי החודשים כהכרזה של בית הדין, לפי ראיית הירח ממש. בסוף החודש העברי, בשעות היום הירח חשוך ואינו גלוי לעין, ואילו בלילה הוא מוסתר על ידי כדור הארץ ואינו נראה. מולד הירח, שבו נראה הירח כסהר דק ושוקע דקות לאחר שקיעת השמש, מציין את ראשיתו של החודש החדש. אם נראה סהר הירח של החודש החדש בסוף היום ה-29 בחודש, נקבע היום שאחריו כראש החודש הבא. אם לא, נדחה ראש החודש ביום נוסף ללא תלות בראיית המולד.

במסכת ראש השנה מובאים הלכות ותאורים של נהגים שנועדו לעודד את הציבור להגיע לבית הדין ולהעיד על ראיית מולד הירח, בעדות שנקראה "עדות החודש". ההלכה קובעת שתיקון הלוח הוא מספיק חשוב כדי להתיר לעדים לחלל שבת על מנת להגיע לבית הדין ולהעיד לצורך קידוש החודש. בית הדין היה בוחן את העדים בדרכים המקובלות של וידוא שאין סתירות בין עדויות העדים, כדי לבדוק את אמינותן, ובנוסף נעזרו חברי בית הדין בידע האסטרונומי שלהם לאמת את עדויות העדים. אולם כלל ברזל נקבע, על מנת למנוע פיצול בלוח, שההחלטה הסופית לגבי תאריך ראש החודש מסורה בלעדית בידי בית הדין הגדול וכל קביעה שלו, אפילו היא מוטעית בעליל ואפילו מוטעית בזדון, היא הקובעת לכל דבר ועניין ^[1].

ישנן דעות שבית הדין לא היה כובל עצמו אך ורק לעדות הראייה, אלא היה משתדל למנוע מחגים מסוימים לחול בימים מסוימים (ערב שבת, שבת, יום ראשון) על ידי פסילת העדים או אי קבלתם ובכך לגרום לעיבור החודש ^[2].

לאחר קביעת מועד ראש החודש, בית הדין היה מודיע ליהודים בכל רחבי ארץ ישראל וגם מחוצה לה, על מועד ראש החודש. שיטה אחת להעברת הודעות הייתה הדלקת מדורות שציינו את קביעת החודש החדש. אך לאחר שהיו נסיונות של צדוקים להעביר מידע שגוי, עברו לשיגור שליחים.

בנוסף לקביעת אורכי החודשים, בית הדין היה מתכנס כדי להחליט האם לעבר את השנה ולהוסיף בסוף השנה, לאחר חודש אדר, חודש נוסף. בית הדין היה מחליט לפי מספר שיקולים שכללו את החשבון האסטרונומי (מועד שוויון היום והלילה) והמצב החקלאי: מידת הבשלת השעורה בארץ, מצב פירות האילן.

לפי דעות מסוימות (כך דעת רס"ג, ורבנו חננאל) מאז ומעולם קבעו חודשים אך ורק על פי החשבון, וכל עניין עדות העדים וראיית הירח התחדשו בתקופת בית שני לאימות החשבון המקובל, וזאת כנגד טענות הבייתוסים ודומיהם. רוב ההיסטוריונים גורסים כי שיטת התצפית והעדות ושיטת החישוב המתמטי-אסטרונומי שימשו זו בצד זו עד לימי הלל נשיאה.

[עריכה] הלוח העברי הקבוע

[עריכה] גיבוש הלוח העברי הקבוע

עקב קשיים בפרסום מועדי ראשי החודשים, קבע בשנת 359 לספירה רבי הלל נשיאה (המכונה "הלל השני"), מצאצאי רבי יהודה הנשיא, את חשבונות לוח השנה העברי כפי שהוא מקובל עד לימינו. מאז לא נוהגים לקדש ראשי חדשים לפי ראיית הירח אלא לפי חשבונותיו של הלל. כמו כן בוטל עיבור השנה לפי מציאת האביב בארץ ישראל והחלו לעבר שנים לפי מחזור של 19 שנים.

אין לנו עדות ישירה על תקנתו של הלל נשיאה, ואנו לומדים על העניין רק ממקורות מאוחרים: החיבור "ספר העיבור", מאת ר' אברהם בר חייא הנשיא, שנכתב במאה ה-12 לספירה, ומאזכור בחיבורו של הרמב"ן "ספר הזכות". מקורות אלה מזכירים תאריך המקביל לשנת 359 לספירת הנוצרים, אולם לאור העובדה שאין אזכורים מוקדמים יותר לתקנה, נראה שכללי הלוח היו ידועים רק לקבוצה מצומצמת של חכמים. מניתוח של מסמכים שנתגלו בגניזת קהיר נראה שסביב שנת 840 לספירה התגבשו כללי הלוח ואוחדו שיטות שונות למניין השנים, כך שהכללים הפכו נגישים לכל אדם. למעשה, במאה ה-9 לספירה קיבל לוח השנה העברי באופן סופי את הצורה המוכרת לנו היום.

חיזוק להנחה שהלל נשיאה הוא שהנהיג את חשבונות הלוח באופן בלעדי באמצע המאה ה-4 לספירה, עולה מכך שבתקופה זו נוצרה עילה לקביעת החשבונות עקב התחזקות הנצרות. בוועידת ניקיאה, שהתכנסה בשנת 325, נקבעה ופורסמה השיטה לחישוב מועד חג הפסחא הנוצרי. על פי המסורת הנוצרית נצלב ומת ישו ביום שישי שחל בחול המועד פסח, וקם לתחייה ביום ראשון שאחריו. הנוצרים הראשונים הקפידו להתאבל על ישו ביום שישי של חול המועד, ולחגוג את תחייתו ביום ראשון שאחריו. בוועידת ניקאה הוחלט לבטל סופית את הקשר ליהדות שהתבטא בצורך לברר את מועד חג הפסח בקרב היהודים, ונקבע שחג הפסחא ייחגג ביום ראשון, שחל אחרי מילואו של הירח, שנראה אחרי ה-20 במרץ, הוא יום שוויון היום והלילה לפי הלוח הרומי שהיה נהוג אז (וגם לפי הלוח הגרגוריאני היום). עם פרסום הכללים האלה, עלה החשש שהנוצרים ינסו למנוע מהיהודים להודיע על ראשי החודשים.

חשבונותיו של הלל נשיאה מתאמים למעשה בין שלושה מחזורי זמן: מחזור הירח החודשי שמקביל להשתנות צורת הירח ומסלולו עד לחזרתו לצורה ולמסלול המקורי, מחזור השמש השנתי שמקביל להשתנות אורכי היום והלילה, כלומר לארבע עונות השנה, ומחזור השבוע - שישה ימי עבודה ויום מנוחה. כיוון שמחזורים אלו אינם חופפים, השילוב ביניהם מורכב למדי.

הפעלת הכללים לחישוב לוח השנה מאפשרת לראש השנה לחול סמוך למולד הירח, (כשהסטייה יכולה להיות בת יומיים או שלושה ימים). מצד שני, מועדו של ראש השנה יחול תמיד זמן קצר לפני או אחרי מועד שוויון היום והלילה בסתיו. (בספטמבר או בשבוע הראשון של אוקטובר לפי הלוח הגרגוריאני). ומצד שלישי מועדו של ראש השנה לא יחול לעולם בימים א',ד',ו' (כך נמנע מיום הכיפורים למשל לחול סמוך לשבת). יתרון נוסף של חשבונו של הלל הוא ביכולת לחזות את מועדי הלוח העברי שנים רבות מראש.

הכללים שגיבש הלל נשיאה (בפרט אלה המסתמכים על חישובים אסטרונומיים) היו ידועים גם לפניו, ושימשו "גיבוי" לשם חישוב מועד ראש החודש במקרה של מזג אוויר גרוע, או אם אין אפשרות לקבל עדים שיעידו על מופע סהר הירח.

חלק מחכמי ישראל במהלך הדורות (וביניהם הרמב"ם) הצדיקו את המעבר ללוח העברי הקבוע בכך שהכול הלכה למשה מסיני. כלומר, גם קידוש החודשים לפי תצפית ועדות, וגם קידוש החודשים לפי חשבון (בזמן שאין סנהדרין, או בזמן שיש סנהדרין, כשנוצר צורך, למשל כאשר השמים מעוננים למשך כמה ראשי חודשים ברציפות), הם מן ההלכות שניתנו למשה בסיני.

[עריכה] עקרונות הלוח הקבוע

הלוח הקבוע מבוסס על מספר עקרונות:

השנים המעוברות נקבעות מראש על פי קביעות מחזורית של 7 שנים מעוברות בכל מחזור של 19 שנים
אורכי החודשים העבריים, למעט חשוון וכסלו, קבועים
מספר הימים בשנה פשוטה הוא בין 353-355 ובשנה מעוברת בין 383-385. ההבדל מתבטא באורכי החודשים חשוון וכסלו, כלומר קיומם או אי קיומם של ל' בחשוון ול' בכסלו.
היום בשבוע בו חל ראש השנה נקבע על פי המולד הממוצע של חודש תשרי של אותה השנה.
אורך השנה, וממילא אורכי החודשים חשוון וכסלו, נקבע על סמך מספר הימים בין ראש השנה של השנה הנוכחית לראש השנה של השנה העוקבת.
ימי השבוע בהם יכול לחול ראש השנה מוגבלים

[עריכה] קביעת השנים המעוברות

בשנה טרופית יש כ-12.368 מחזורי ירח, ובכל 19 שנים טרופיות יש כ-234.997 מחזורי ירח, כלומר מספר כמעט שלם של חודשים סינודיים. בלוח העברי הקבוע נקבע שבכל מחזור של 19 שנים יהיו 235 חודשים, 7 חודשים יותר משיש ב-19 שנים של 12 חודשים. פירוש הדבר, שבכל מחזור של 19 שנים, המכונה "מחזור קטן", יש 7 שנים מעוברות. בלוח הקבוע נקבע שבכל מחזור קטן, השנים המעוברות יהיו: 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19. מקובל לסמן את השנים הללו באותיות עבריות: ג, ו, ח, י"א, י"ד, י"ז, י"ט, ובראשי תיבות: גו"ח אדז"ט.

ניתן אם כן, לבדוק האם שנה מסוימת היא שנה מעוברת על ידי מציאת השארית בחלוקת ערך השנה ב-19 ובדיקה האם היא שווה לאחד מהמספרים הבאים: 0, 3, 6, 8, 11, 14, או 17. לדוגמה: שנת ה'תשס"ה, מספרה 5765 (ה אלפים=5000 + ת=400 + ש=300 + ס=60 + ה=5). חלוקת 5765 ב-19 נותנת 303 ושארית 8 (8/19 303 = 5765/19). לפיכך, שנת התשס"ה היא שנה מעוברת.

בזכות העיבור, במחזוריות של 19 שנה תאריכים עבריים וגרגוריאניים נפגשים (למשל ט' באב תשמ"ה חל ב-27 ביולי 1985 וט' באב תשס"ד חל ב-27 ביולי 2004), או נופלים קרוב זה לזה, בסטייה של עד חמישה ימים (למשל ט' באב תשמ"ז חל ב-4 באוגוסט 1987 וט' באב תשס"ו חל ב-3 באוגוסט 2006).^[3]

[עריכה] מספר הימים בכל חודש

בלוח העברי הקבוע, מספר הימים בכל חודש קבוע מראש, למעט החודשים חשוון וכסלו שמספר הימים בהם משתנה בהתאם לאורך השנה. באופן כללי, אורך החודשים הוא 29 ימים ו-30 ימים לסירוגין.

שמות החודשים ומספר ימיהם, לפי סדרם המקובל כיום: תשרי (30 ימים), חשוון (29-30 ימים), כסלו (29-30 ימים), טבת (29 ימים), שבט (30 ימים), אדר (29 ימים), ניסן (30 ימים), אייר (29 ימים), סיוון (30 ימים), תמוז (29 ימים), אב (30 ימים), אלול (29 ימים). בשנה מעוברת נוסף חודש אדר א' שבו יש 30 יום.

[עריכה] סוגי שנים

נקודות החופש בלוח העברי הקבוע לגבי שנה מסוימת הן שלוש:

קיומו או אי-קיומו של חודש אדר א' באורך של 30 יום
קיומו או אי קיומו של יום ל' בכסלו
קיומו או אי קיומו של יום ל' בחשוון (ל' בחשוון לא ייכלל בשנה בה לא נכלל ל' בכסלו)

על כן, בלוח העברי הקבוע יש שנים בשישה אורכים שונים:

חסרה - שנה בת 353 לפשוטה ו-383 למעוברת, חשוון וכסלו בשתיהן מכילים 29 ימים
כסדרה - שנה בת 354 לפשוטה ו-384 למעוברת, בחשוון 29 ימים ובכסלו 30 ימים
שלמה - שנה בת 355 לפשוטה ו-385 למעוברת, בחשוון ובכסלו 30 ימים

בקביעת הלוח העברי הקבוע נקבע גם שראש השנה לא יחול בימים ראשון (א), רביעי (ד) ושישי (ו). כלל זה נקרא "לא אד"ו ראש". מגבלות אלו על היום בו חל ראש השנה ועל אורך השנים מקטינות את מספר האפשרויות ל-14 סוגי שנים שונות, הנקראים גם "קביעויות". נהוג לסמן את קביעויות השנים על פי היום הראשון של ראש השנה, אחת מהאותיות ח', כ' וש', המציינת אם השנה חסרה, כסדרה או שלמה ועל פי היום הראשון של פסח. כך למשל, הקביעות "בחג" מציינת שנה המתחילה ביום שני, היא חסרה, ופסח חל בה ביום שלישי.

סוגי שנים בלוח העברי

שנים פשוטות: בחג • בשה • גכה • הכז • השא • זחא • זשג

שנים מעוברות: בחה • בשז • גכז • החא • השג • זחג • זשה

מידיעת קביעות השנה ניתן לדעת את היום בשבוע בו חל כל אחד מהחגים ואת הפרשה הנקראת בכל אחת משבתות השנה. סוגים שונים של שנים מופיעים בלוח הקבוע בשכיחויות שונות. כך למשל, הקביעות הכז מופיעה בכ-18% מהשנים לעומת הקביעות השא שמופיעה רק ב-3.3% מהשנים, כלומר אחת לשלושים שנה. כדי לדעת את הקביעות של שנה מסוימת יש לחשב את היום בשבוע של ראש השנה של השנה המסוימת ושל זאת שאחריה.

[עריכה] לא אד"ו ראש

ערך מורחב – לא אד"ו ראש

דחייה זו נועדה לעקוף שתי בעיות הלכתיות: הקושי לקיים את יום הכיפורים כשהוא חל בצמידות ליום השבת (כלומר כשהוא חל ביום שישי או ביום ראשון), מצב זה יגרום לשתי בעיות: האחת, שבמוצאי הצום או ביום השבת לא יהיו ירקות טריים לאכול מפני שהם נלקטו לפני יומיים; והשנייה, שאדם שנפטר ביום הראשון לא יוכלו להיקבר ועלול להתרחש חילול כבוד המת. בחג אחר הצמוד לשבת אין את הבעיות הללו מפני שבחג מותר לבשל ומותר לטלטל מתים לקבורה. הסיבה שלא יחול ביום ראשון היא האיסור ההלכתי לקיים את מנהג חביטת הערבות כשהושענא רבה חל בשבת, משום איסור מוקצה. ישנם הסוברים שגם בזמן שנהגו לקדש את החודש על פי הראייה, בית הדין היה משתדל למנוע מצב בו ראש השנה חל בימים ראשון, רביעי ושישי וקביעת הכלל בלוח הקבוע רק קיבעה נוהג קדום.

הרמב"ם נותן במשנה תורה (הלכות קידוש החודש פרק ז, הלכה ח) טעם אחר לדחיית אד"ו. לשיטתו הדחייה נובעת משיקולים אסטרונומיים, כדי לכוון כמה שיותר במדויק לזמן המולד האמיתי. הראב"ד תקף דעה זו (הלכות קידוש החודש פרק ז הלכה ח), וחכמים נוספים הביעו הסתייגות ממנה, שכן אינה מוזכרת בתלמוד.

[עריכה] קביעת המולד הממוצע של שנה מסוימת

הלוח העברי הקבוע משתמש בערך ממוצע של מולד הירח כדי לקבוע את מועד ראש השנה של כל שנה. על ידי הוספת מספר מחזורי הירח החל מנקודה שרירותית הנקראת "מולד תוהו" כפול אורך מחזור הירח, מחשבים את מועד המולד של השנה עבורה רוצים לקבוע את הלוח.

הלוח הקבוע משתמש באורך מחזור ירח ממוצע של 29 יממות 12 שעות ועוד 793/1080 של שעה (44 דקות ו-3¹/₃ שניות). מקובל לציין פרק זמן זה באותיות: כ"ט י"ב תשצ"ג. $29\frac{12\frac{793}{1080}}{24}$ ערך זה של מחזור הירח הממוצע קרוב מאוד לחודש הסינודי שנמדד בימינו והוא ארוך ממנו רק ב-0.456 שניות, אך ייתכן שההפרש היה קצת יותר גדול בעת קביעת הלוח. הפרש זה גורם לתזוזת החודש העברי ב- 1.5679 שעות כל 1000 שנים, הפרש שאיננו מביא לסטייה ניכרת בין קביעות הלוח העברי למציאות האסטרונומית, בגלל אופיו הבלתי מדויק ממילא של הלוח העברי הקבוע.

המקור לכך הוא הגמרא במסכת ראש השנה (כה.) "אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חידושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים". יש חוקרים המעריכים שהידע המדויק יחסית על אורך החודש הסינודי שהיה בידי קובעי הלוח הע